בן הזקונים של מרגלית וששון. נולד ביום ח' בחשוון תשמ"ו (23.10.1985) במרכז הרפואי "זיו" שבצפת. אח לאייל, מיכל ונתנאל.

ברק, ילד חייכן ואוהב אדם, נולד וגדל במושב אליפלט שבגליל העליון במשפחה שורשית ומלוכדת. בבואו, בהפרש שנים גדול לאחר אחיו, נמלא הבית אור גדול, והכול הרעיפו עליו תשומת לב רבה ופינוקים. "הוא היה כמו צעצוע של כולם," סיפרו הוריו.

כשגדל מעט, החל ללכת לגן הילדים שביישוב, שיחק עם כולם ושבה את לב הגננות בחיוכו. כשעלה לגן חובה עבר ללמוד במסגרות החינוכיות שבמועצה האזורית מבואות החרמון, התוודע לילדי היישובים מהאזור והמשיך איתם לבית הספר היסודי "רמת כורזים". את לימודיו בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה עשה בבית הספר "עמק החולה – בית חינוך משותף" שבכפר בלום שעל גדת נהר הירדן. תואר כילד וכנער חברותי מאוד, מלא שמחת חיים, שאהב לשחק כדורגל והיה אוהד מושבע של קבוצת "בית"ר ירושלים".

ברק היה קשור מאוד למשפחתו ולמושב, גילה עניין בתרבות שממנה הגיעו הוריו ואהב לשמוע סיפורים על משפחות המוצא שלהם. התגאה בתבשילים המסורתיים והטעימים שאימו התמחתה בהכנתם, והרבה לארח בביתו את חבריו לכיתה, שגרו ביישובים סמוכים. מסורת זו של אירוח בבית ההורים והתחברות לשורשים, המשיכה לאפיין אותו גם בחייו הבוגרים.

עם גיוסו לצה"ל, בשנת 2003, הוצב בחיל המשטרה הצבאית. שירת ביחידה לחקירות מיוחדות, שם התגלו יכולותיו וכישוריו בתחום אכיפת החוק.

לאחר שחרורו משירות סדיר, שירת תקופה קצרה בשירות בתי הסוהר. בהשפעת אביו, איש משמר הגבול, החליט להצטרף אף הוא ללובשי המדים הכחולים ולהתגייס למשטרה.

ב-27 ביולי 2010 התגייס ברק למשטרת ישראל, עבר את הכשרת היסוד לתפקיד בלש והוצב ביחידת הבילוש שבמרחב דן. עמיתיו ומפקדיו סיפרו כי היה בלש זהיר ומקצועי, מסור ומחויב לתפקידו, הקפיד לשמור על סודיות והביא ללכידתם של עבריינים רבים. במהלך שירותו השתלם בקורסים מקצועיים, העשיר את ידיעותיו והרחיב את ארגז הכלים שברשותו. "תמיד אזכור את הצחוק המתגלגל שלך," כתב חבר להכשרה, "את הרוח החיובית, ואת היכולת הנדירה שלך לראות את חצי הכוס המלאה."

ברק אהב את השירות במשטרה, התגאה במדיו ובתרומתו לביטחון הציבור וזכה להערכתם של מפקדיו ועמיתיו. חבריו ליחידה הפכו לחברי נפש אשר נהגו לבלות ביחד גם מחוץ לשעות העבודה, ובכל הזדמנות נענו להזמנתו לעלות לצפון, להתארח בבית הוריו שבאליפלט וליהנות מהאווירה הכפרית ומהמטעמים מעשה ידיה של אימו. "ברק היה הדבק של החבורה והרוח החיה," סיפרו, "תמיד דיבר בשבחה של המשטרה ובזכותו אנשים בחרו להתגייס אף הם. אדם מיוחד, מקצוען וטוב לב."

כשהכיר את עינב, בת היישוב נופית שבגליל התחתון, חש מייד כי מצא את החצי השני שלו. הקשר התחזק והתהדק, וזמן קצר לאחר שעבר להתגורר עימה בבית הוריה, התארסו. את הצעת הנישואים קיבלה ממנו עינב בחיק המשפחה המצומצמת, באווירה אינטימית ומרגשת.

ביוני 2011 עמדו ברק ועינב תחת חופתם וחגגו את איחודם בערב בלתי נשכח שזכה לתואר "חתונת השנה". תקופה קצרה התגוררו בקריית חיים, ואת ביתם הקימו בקריית מוצקין. נולדו להם בן ובת – עידן צבי ותמר, אותם גידלו בשיתוף מלא ובאהבה אין-סופית. אוסקר, כלב ההאסקי בעל העיניים הכחולות, היה חלק בלתי נפרד מהמשפחה.

משפחתו של ברק ניצבה תמיד בראש מעייניו. בכל בוקר עלה על הרכבת ונסע ליחידתו שבתל אביב, ועם שובו הביתה התמסר לעינב ולילדים. "האושר הכי גדול נמצא בדברים הקטנים שבחיים," כתב בדף שלו ברשת החברתית "פייסבוק", לצד תמונות אופייניות של המשפחה היפה שהקים. בית הוריו באליפלט המשיך להוות מקום התכנסות למפגשי השבט, והקשר הקרוב עם אֶחיו הגדולים נשמר למרות פער הגילים. "תמיד עמדת לצידי כאילו אתה האח הגדול," כתב אחיו נתנאל.

ברק היה איש של אנשים, של חוויות ושל הווי ושמחה. "הוא אהב לעשות דברים מהר," סיפרו בני המשפחה, "וכשרצה משהו – לא הייתה לו סבלנות לחכות." אהב לנסוע לנופשים בארץ ובחו"ל, לבלות עם החברים הטובים, שמר אמונים לקבוצתו האהובה "בית"ר ירושלים" ועקב בעניין גם אחר כדורגל עולמי.

במהלך שנת 2016 אובחן כחולה בלוקמיה – סרטן הדם. ההתמודדות הייתה קשה ומאתגרת, וכללה השתלת מח עצם וטיפולי כימותרפיה קשים, אותם עבר במרכז הרפואי "איכילוב" שבתל אביב. ברק גילה תעצומות נפש, שמר על חוסן נפשי, ובדרכו האופטימית האמין בכל ליבו כי ינצח את המחלה. חבריו הטובים מיחידת הבילוש לא עזבו אותו לרגע, ליוו אותו לטיפולים וסייעו לו להעביר את הזמן במשחקי "פלייסטיישן". מפעם לפעם, גם חברי הצוות הרפואי הצטרפו, תפסו את הבקר האלחוטי והתמודדו נגדו. כל אימת שהותר לו לצאת מבית החולים נסע הביתה, לקריית מוצקין, לאהובתו וילדיו. המשיך לשמור על קשר קרוב עם היחידה, ובימים שבהם הרגיש קצת יותר טוב – אפילו בא לעבודה.

באוגוסט 2017 הוענקה לו תעודת "שוטר מצטיין".

בראש השנה תשע"ח, כשמחלתו כבר במצב מתקדם ומצבו הוחמר, עשה מאמץ גדול כדי להגיע לצפון ולחגוג את החג עם כל בני המשפחה. "הוא רצה מאוד לאסוף את המשפחה כמו פעם, וליהנות מהביחד שכל כך אהב," סיפרו. זמן קצר לאחר מכן, הלך לעולמו.

רב-סמל מתקדם ברק שדה סעדה נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב' בתשרי תשע"ח (22.9.2017). בן שלושים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבאליפלט. הותיר אישה, בן ובת, הורים, שני אחים ואחות.

כתב אחיו הבכור אייל: "עוד שנה בלעדיך, אבל תמיד איתך. כאן הזמן אינו עוצר מלכת, אך אצלך הוא עצר. הגעגועים הם אין-סופיים ובכל זמן הם רק מתגברים. הילדים גדלים ואותך מזכירים. החיים ממשיכים, כי אין דרך אחרת. נתנחם בזיכרונות ובאהבה הגדולה שאהבנו. לנו כל יום הוא יום זיכרון, כל יום הוא געגוע. זוכרים, בוכים, דומעים וגם צוחקים מהאישיות שאהבה הכי בעולם לחיות ולצחוק. יהי זכרך ברוך אחי היקר."

ברק מונצח באנדרטה הניצבת בכיכר הכניסה למושב אליפלט, שאביו עמל על טיפוח גינתה, ובאנדרטה לזכר חללי המשטרה שבמכללת השוטרים בבית שמש.

במלאות שנה לנפילתו נחנך בבית הכנסת שבמושב אמנון, במועצה האזורית מבואות החרמון, בית המדרש "היכל ברק" לעילוי נשמתו.

מועדון "גולאסו – חוויית ספורט ממגרש אחר" בקריית ים שבו נהג לשחק, הנהיג מסורת של טורניר כדורגל לזכרו.

חבריו ליחידת הבילוש מעלים את זכרו בערבי מורשת קרב, ומנחילים את מורשתו לשוטרים חדשים.

דפים לזכרו נפתחו באתר האינטרנט "גל-עד לזכרם" של משטרת ישראל, באתר "יזכור" של המועצה האזורית מבואות חרמון ובאתר בית החינוך המשותף "עמק החולה".